<h1>שו"ת בעלי התוספות הלכ' מקואות סימן קכ"ד</h1>
<h2>דף סו:</h2>
צנור שחקקו ולבסוף קבעו פוסל את המקוה [ב"ק ס"ז ע"א] דוקא צנור שעשוי לקבלה כגון שיש לו שפתים סביב, אבל פרוץ משני צדדין ואפי' רחב באמצעיתו וקצר מיכאן ומיכאן אינו פוסל את המקוה דלא קרינא ביה עשוי לקבלה ואין תורת כלי עליו וסילון מיקרי ואינו פוסל כדתניא בפ"ד דמקואות [מ"ג] סילון שהוא צר מיכאן ורחב מן האמצע אינו פוסל את המקוה מפני שלא נעשה לקבלה, ואו' ר' דה"ה סתום בג' רוחות כמו שהביא רשב"ם בהמוכר את הבית [ס"ה ע"ב] הא דתני' נמי התם [פ"ד מ"ב], המניח טבלא שיש לה לבזבזין תחת הצנור פוסלת את המקוה, ומצאתי מפר' רבי' שמש' והוא דיש לה לביזבזין מד' רוחותיה דאי מג' אין זה בית קיבול. וה"ר יצחק מסימפון מפרש דמיירי בצנור הפרוץ מב' רוחותיו דאי יש לו לבזבזין בד' רוחות לא היה צנור דאין עושין צנור סתום בכל סביביו והכא מיירי כגון שחטטו באמצע לקבל צרורות [והמים העוברים על אותו בית קבול מיקרו שאובין וכדתנן נמי התם [מ"ג] החוטט בצנור לקבל צרורות] בשל עץ כל שהוא ובשל חרס רביעית ר' יוסי אומר אף בשל חרס כל שהו לא אמרו רביעית אלא בשברי כלי חרס היו צרורות מתחלחלים בתוכו פוסלין את המקוה ירד לתוכו עפר ונכבש כשר. וחטיטה דהתם היינו חקיקה דהכא, ועוד שמעתי מדקדקים בשם ה"ר יצחק מדנקט בשמעתין צנור שחקקו דמשמע כפירושו כלומר שכבר נעשה צנור ושוב חקקו דהיינו חיטוט.
